החלטה בתיק סע"ש 32889-10-12

1.      לפניי בקשת המבקשת (הנתבעת) לתיקון כתבי ההגנה על דרך של הוספת טענת התיישנות.

2.      לאחר ששקלתי את טענות הצדדים כפי שהובאו בבקשה, בתגובה ובתשובה מצאתי כי דין הבקשה להידחות, מהנימוקים שיפורטו להלן:

2.1.   סעיף 3 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: החוק) קובע כי " אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התביעה" . 

במקרה דנן, יכלה המבקשת להעלות את טענת ההתיישנות במספר הזדמנויות שונות ובכלל כך, במועד הגשת כתב ההגנה (2.12.2013), במועד הדיון שנקבע לשמיעת עדותם המוקדמת של המשיבים (17.12.2013) ובמועד הדיון בערעור על החלטת כב' הרשם סילורה (26.2.2013). לפיכך, בהתאם לסעיף 3 לחוק אין מקום להיזקק לטענת ההתיישנות אשר לא הועלתה בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התביעה.

2.2.   אכן נכונה טענת המבקשת לפיה בבית הדין לא קיימת הוראה לעניין המועד להעלאת טענת ההתיישנות ולכן רשאי בית הדין לנהוג "בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית צדק" ואף "להורות כל הוראה לסדר הדין שיש בה כדי לפשט את הדיון או להקל עליו" כפי שנפסק בעניין תעשיית צמר תל-אביבית בע"מ . באותו החלטה דן בית הדין הארצי בבקשת רשות ערעור על החלטה שלא להתיר תיקון כתב ההגנה לצורך העלאת טענת התיישנות. בית הדין דחה את הבקשה וקבע כי תיקון כתב הגנה במקרה שכזה יותר כאשר צד אינו מיוצג או שקיימת נסיבה אחרת המצדיקה זאת לצורך ייעול הדיון.

במקרה דנן, הייתה המבקשת מיוצגת ממועד תחילת ההליך, כתבי ההגנה שהוגשו מטעמה מפורטים ומתייחסים לכל טענה וטענה שהועלתה בכתבי התביעה ולכן לא מצאתי עילה להתיר את תיקונם על דרך של הוספת טענת התיישנות.

2.3.   אוסיף כי לא מצאתי שיש באמור בפסק הדין בעניין זכייה כדי לשנות מהחלטתי, שכן באותו פסק דין התיר בית הדין האזורי לנתבע לתקן את כתב ההגנה ולטעון טענת התיישנות בגין האיחור בהגשת התביעה מכיוון שבכתב ההגנה המקורי הועלתה טענת שיהוי המתייחסת לאותו עניין. משכך קבע בית הדין שמדובר בתיקון טכני בלבד והתירו. במקרה שלפניי לא הועלתה כל טענה הנוגעת לשיהוי או להתיישנות בנוגע לרכיב התביעה לתשלום הפרשי שכר (משותף לשני המשיבים) או בנוגע לרכיב התביעה לתשלום דמי נסיעות(רלוונטי למשיב 1). לפיכך ולמרות שנטענו טענות התיישנות בנוגע לרכיבי תביעה אחרים, לא מצאתי כי יש בכך להצדיק את תיקון כתב ההגנה בשלב זה.

2.4.   אוסיף, כי התרת תיקון כתב ההגנה לצורך העלאת טענת התיישנות תפגע פגיעה מהותית בזכותם של המשיבים אשר פיצוי כספי לא יוכל ירפא. בהקשר זה אציין כי אין לקבל את טענת המבקשת לפיה לא תהיה פגיעה במשיבים משלטענתה אין הם זכאים לזכויות אשר חלפה לגביהם תקופת התיישנות, וזאת מן הטעם שתקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 3 לחוק היא התיישנות דיונית בלבד ולא התיישנות מהותית. לא זו בלבד, אם אכן הייתה טענת המבקשת נכונה והמשיבים לא היו זכאים לזכויות אלה ללא העלאה מפורשת של טענת ההתיישנות (הדיונית),הרי שלא היה צורך להידרש לבקשה זו מלכתחילה.

2.5.   בנסיבות העניין, אין מקום להיעתר לבקשה.

3.      סוף דבר - הבקשה נדחית.

הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בעת סיום ההליך.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ג, ( 24 מרץ 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.